ראשית הסוף

ראשית הסוף התקופה שבין השנים 1850 ל 1950 מייצגת את פסגתה של הילדות . באמריקה , שלה עלינו להקדיש מכאן ואילך את תשומת לבנו כולה , נעשו במשך שנים אלו נסיונות שהוכתרו בהצלחה להכניס את כל הילדים לבתי הספר ולהוציאם מבתי החרושת ; להעניק להם בגדים משלהם , ריהוט משלהם , ספרות משלהם , משחקים משלהם , ועולם חברתי משלהם . במאות חוקים הוגדרו הילדים כשונים מהותית מהמבוגרים ; במאות מנהגי חיים נקבע להם מעמד מועדף , וניתנה להם הגנה מפני גחמות חייהם של המבוגרים . זוהי התקופה שבה נקבע הסטריאוטיפ של המשפחה המודרנית ; ואם נקבל את סדר הזמנים של לויד דה רמאוס , זוהי התקופה שבה פיתחו ההורים את המנגנון הנפשי שאיפשר להם לקיים את מלוא האמפטיה , הרוך והאחריות כלפי ילדיהם . לא משתמע מכך שהילדות הפכה לאידילית . כמו כל שלבי החיים היא הייתה ועודנה מלאת כאב ומבוכה . אולם , עם המעבר מהמאה ה 19 ל 20 נתפסה כבר הילדות כזכות מלידה של כל אדם , אידאל שכלל את כל המעמדות החברתיים והכלכליים . כתוצאה בלתי נמנעת מכך החלו להגדיר את הילדות כקטגוריה ביולוגית ולא כמוצר של תרבות . יש משום אירוניה מרתקת בעובדה שבאותה תקופה עצמה החלה...  To the book