נחום לעניין היטמאותו של כוהן למת מצווה , שהיא על פניה מצווה המוגבלת לכוהנים בלבד בנסיבות מסוימות . ר' מנחם נחום מבאר מצווה זו באורח סמלי כעשיית עברה על ידי אדם במטרה לגאול ניצוצות קדושים ( המזוהים בהגותו פעמים רבות עם נשמות ) ולהמית את הקליפות . העובדה המעניינת היא , שהדוגמה היחידה שעליה מחיל ר' מנחם נחום את "גדולה עבירה לשמה" היא "כגון לחלל שבת מפני פיקוח נפש . " אמנם אין להכחיש שמדובר כאן בחילול שבת , אך אין ספק שמעשה אנטי נורמטיבי זה מעוגן לחלוטין בתוך הכללים ההלכתיים , ולא זו בלבד שהוא מותר אלא הוא הכרחי מצד ההלכה , כך שלמעשה אי אפשר לכנות זאת עברה . לסיכום , לרעיון העברה לשמה יש ביטויים מועטים וקלושים ביותר בהגותו של ר' מנחם נחום , כאשר הביטויים הקיימים מצויים בזיקה הדוקה לרעיון האימננטי , ובמסגרתו גם להדגשה , הייחודית לר' מנחם נחום , של האימננציה של התורה ושל זהות קוב"ה ואורייתא . ניתן אולי להסביר את התעלמותו הכמעט מוחלטת של ר' מנחם נחום מרעיון העברה לשמה באמצעות מרכזיותה של התורה במשנתו . העובדה שבלב לבה של הגותו מצויה התורה על משמעויותיה השונות מאפשרת לר' מנחם נחום להרחיב מושג...
To the book