|
|
עצמה מהווה , באופן פרדוקסלי , עשייה אקטיבית . ומה טיבה של עשייה זו ? הווה אומר , המודעות לאחדות מגבירה את האחדות , שכן הכרת האדם בנוכחות האלוהית המוסווית במה שנראה עצמאי ומנותק מהאלוהות , קרי דיבורו ( שמקורו לכאורה בחשיבה וברצונות הפרטיים שלו , ( מעצימה את הזיקה שבין נוכחות אלוהית זו למקורה העליון , מייחדת "יראה עם נורא , " קודשא בריך הוא ושכינתיה . עניין זה מקביל להיפרדותם של פועלי האוון שבפסקה הקודמת , שכן פועלי האוון — הקליפות , או כל גורם אחר שיוצר פירוד באחדות האלוהית — הם עצמם יתפרדו . המסכים המבדילים יתפוררו , ובזאת תיחשף ותחוזק האחדות האלוהית המקורית . רעיון זה פרדוקסלי ביסודו , והוא משמר מתח לא ברור בין דטרמיניזם מוחלט לבין רצון חופשי מובהק שיש לו השפעות מרחיקות לכת במציאות . שכן ניתן לשאול : אם האדם אינו יודע או אינו מכיר בכך שהאלוהות פועלת דרכו , ומתעקש לייחס לעצמו את רציותיו ומעשיו , האם בעמדה זו ( שהבעש"ט מחשיב כעבודה זרה ) הוא אכן מעניק כוח ל"אלהים אחרים" ומנתק את עצמו מהאלוהות ? ואם כן , האם פירוש הדבר שלהבא הוא באמת יפעל באופן עצמאי והשכינה לא תדבר מגרונו וכר ? והלא היצ...
To the book |
|
|