ד. שימושם של הגאונים במדרש הכתובים

בחולין פח ע"א , ד"ה ורבי יהודה : "אין לדמות הדרשות . אלא מה שהש"ס מדמה . " אף ר' יוסף קולון ( המהרי"ק , ( גדול חכמי איטליה במאה החמש עשרה , מצהיר : "שאין לנו לעשות דרשות מעצמנו . " י י ור' אליהו מזרחי , ראש רבני טורקיה בסוף המאה הט"ו וראשית המאה הט"ז , משתאה ו "היכן מצא זה לדרוש אותה באם אינו ענין , והלא אין כל אדם רשאי לעשות זה חוץ מחכמי המשנה , שכל דבריהם דברי קבלה , ולא לשום אחד זולתם , אפילו לגאונים הראשונים , וכל שכן לבאים אחריהם . " כיוצא בו תמה ר' יואל סירקיש , מגדולי ההלכה במאה הט"ז והי"ז : "דרבנו ידרוש מדעתו מה שלא נזכר במשנה ובתלמוד . " ? ור' חיים רפפורט , רבה של לבוב והגליל במאה השמונה עשרה , בעל שו"ת רבינו חיים כהן , כותב כלפי בעל פני יהושע : "אין ממש בדברים אלו , שנתן טעם מסברא דנפשיה , כמאמר חז"ל ( יבמות עב ע"ב ) יושב ודורש כמשה מפי הגבורה , שלא נמצא דבר זה בשום פוסק 14 ראשון ואחרון . " אכן , עלינו להבחין בין דרשות להלכות שאינן מצויות בספרות התנאים והאמוראים , לבין דרשות מעצמנו להלכות שבא זכרן בתלמודים . אשר לאחרונות , הדעה הרווחת היא , שאם הדין מפורש בש"ס , מקובל ומוסכם ...  To the book