ג. ממידה הגיונית למידה פורמאלית

שהביטוי "אז יאכל בו" מוסב על האדון , כך גם הביטוי "אז יקרב לעשותו" מוסב על האב . הר"ש פרופ' ליברמן עמד כבר על כך , שהאטימולוגיה של המלה "גזירה , " תואמת את ה ouyKpioiq היוונית , ושהוראתו המקורית של המונח "גזירה שווה" היתה אנאלוגיה , היקש , השוואת דברים . בהוראה זו מובא המונח "גזירה שווה" גם בספרי זוטא בהעלותך , ט , ב , מהדורת הורוביץ , עמ' : 257 "אמר לו ר' אליעזר : מה זה יהושע אין דנין רשות " ) אכילת יום טוב ( " מחובה " ) קרבן הפסח ( " ולא חובה מרשות , אלא רשות מרשות לגזרה שוה וחובה מחובה לגזרה שוה . " לכאורה , הרי אין שם כלל מלים שוות בשני המקומות , וכיצד למדים גזירה שווה ? אלא שהכוונה היא , שאין לעשות אנאלוגיה , היקש , השוואה מעניין לעניין , אלא בסוגים הדומים זה לזה . ובהוראה זו שימש המונח "גזירה שווה" בפי ר' אליעזר . ג . ממידה הגיונית למידה פורמאלית לפי זה אפשר להניח , כי גם הגזירה שווה היתה בראשיתה מידה הגיונית , שעיקרה השוואת תוכנם של דברים השווים זה לזה לשם קביעת דין משותף ביניהם . זיהוין של המלים השוות בשני הכתובים והקבלתן זו לזו מילאה תחילה , בדרך הלימוד של הגזירה שווה , תפקי...  To the book