|
|
א . הגזירה שווה וכלליה גזירה שווה , הנמנית עם המידות שהתורה נדרשת בהן ' , נחשבה מידה מועדפת לשימוש במדרש ההלכה מיתר מידות מדרש הכתובים . כלומר , יש להעדיף לימוד הלכה על ידי גזירה שווה מלימודה בעזרת יתר המידות שהתורה נדרשת בהן . אך שונה היא הגזירה שווה מיתר המידות שהתורה נדרשת בהן . כל המידות שהתורה נדרשת בהן , מיוסדות על הסברה 3 וההגיון , ואילו הגזירה שווה — שבעזרתה אנו למדים הלכה בעניין אחד מעניין שני על יסוד מלים שוות או דומות , המצויות בשני עניינים שבתורה — מתבססת על זהות מלות הלשון בכתובים שונים , על השוואה מילולית , ולא על ההגיון והסברה . עובדה זו זוקקת כללים אחדים המגבילים את השימוש בגזירה שווה . האחד , אץ אדם דן גזירה שווה מעצמו אלא אם כן קיבלה מרבו , אבל אדם דן קל וחומר — ויתר המידות שהתורה נדרשת בהן — מעצמו . דהיינו , אין להשתמש במידת הגזירה שווה כדי להסיק ו גזירה שווה נמנית שנייה ברשימת שבע המידות של הלל הזקן ( תוספתא סנהדרין פ"ז הי"א ובמקבילות ) וברשימת שלוש עשרה המידות של ר' ישמעאל בראש הפתיחה לתורת כהנים . כן נכללת הגזירה שווה בשלושים ושתיים המידות של ר' אליעזר בנו של רי י...
To the book |
|
|