ג. קידוש על היין

לפי מסורת המובאת בפי ר' יוחנן , מראשוני האמוראים בא ^ ישראל , אנשי כנסת הגדולה הם שתיקנו לישראל ברכות ותפילות , קדושות והבדלות ( ברכות לג ע"א . ( " קדושות , " היינו קידוש היום . קדושות והבדלות אלו — כדומה לברכות ותפילות — הן בדברים , בקריאת קטעים על ייחודו של היום וקדושתו , והיו נאמרות בבית או בבית הכנסת בהתאם לנסיכות . מסתבר , כי מצוות קידוש היום לא היתה בתחילתה קשורה כלל לתפילה . שהרי בימים ראשונים טרם נקבעו תפילות היום כחובה . ואף לאחר שהוסדרו והפכו לתפילות קבע , נשארה תפילת ערבית רשות ימים רבים . נראה שברכת קידוש היום שהיתה נאמרת עם כניסת השבת , עמדה תחילה ברשות עצמה . אולם במשך הזמן נצטרפה הברכה לסעודת ליל שבת , שהתקיימה כרגיל לפנות ערב , בסמוך לחשיכה , כדברי הברייתא , הקובעת את ראשית זמן קריאת שמע של ערבית , ל"משעה שבני אדם נכנסים לאכול פתם בערבי שבתות . " אכן , במקורות התנאיים נזכרים בני חבורה הסועדים את ארוחתם בערבי שבתות , ומשקדש היום מפסיקים הם כדי לאמר דברים על קדושת היום . בפסחים קב ע"א שנינו : " ת"ר בני חבורה שהיו מסובין וקדש עליהם היום , מביאים לו כוס של יין , ואומר עליו...  To the book