לדברי המכילתא דרשב"י ( שם , ( בית שמאי גם סוברים שאין פותקים מים לגנות , אלא כדי שתתמלא מבעוד יום , ובית הלל מתירים בערב שבת עם חשיכה , אף על פי שישקו אותה כל יום השבת . וכן חולקים . כנראה , בית שמאי ובית הלל גם בהלכות דלקמן : לבית שמאי אין נותנים קילור לעין ואספלנית למכה בערב שבת עם חשיכה , כדי שיתרפאו כל השבת 1 אין נותנים גפרית תחת הכלים לפני שבת , כדי שיתגפרו ( יקבלו את גון הגפרית ) בשבת ו אין נותנים מוגמר על גבי גחלים עם חשיכה , כדי לבשם את כלי הבית והבגדים בשבת , ואין נותנים חטים לריחיים של מים , אלא כדי שייטחנו מבעוד יום — ובית הלל מתירים . בתוספתא שבת פ"א הכ"ג ( ירושלמי שם פ"א ה"ה , ג ע"ד-ד ע"א ; ובבלי שם יח ע"א ) מובאות הלכות אלה בצורה סתמית . מהן ארבע הראשונות ( מים , קילור , גפרית ומוגמר ) לקולא כבית הלל , והאחרונה ( חיטים לריחיים ) — לחומרא כבית שמאי . לדעת רבה בבבלי שם , וכן ר' חגיי בירושלמי שם , אף בית הלל מודים בהלכה האחרונה , שאסור לתת חיטים לריחיים בערב שבת , אם הם ממשיכים להיטחן בשבת . והסיבה היא שהריחיים משמיעים קול בטחנם , ונשמע הדבר ברבים , ויש בזה משום זלזול בכבוד ...
To the book