ב. החרישה במקורות התנאיים

כדעת רבו ר' יוחנן , שאם הכלל בעשה והפרט בלא תעשה אין דנים אותו במידה "דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא . " ולפיכך אין לוקים על החרישה 1 ואילו ר' אלעזר סובר , שגם במקרה כזה דנים במידה "דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל . " 7 ברם , בבבלי נדרש כרגיל כלל ופרט במידה "אין בכלל אלא מה שבפרט , " ומשום כך נתבארו דברי ר' אבין , הנחותי , כשהובאו לבבל , בצורה שונה , הפוכה : כאשר הכלל בעשה והפרט בלא תעשה , אין דנים אותו , כמקובל , ב"אין בכלל אלא מה שבפרט , " אלא "כל אחד עומד לעצמו ואמרינן הכי , כי הזריעה בכלל היתה ויצאה לידון בלאו , ולא ללמד על עצמו , אלא ללמד על הכלל כולו יצא . " או , שאין דנים אותו בכלל ופרט , "דנימא אין בכלל אלא מה שבפרט , אלא הואיל ונשתנה מכלל ופרט דנין אותו בכלל ופרט וכלל , ואתה דן כעין 9 הפרט . " לפי זה , מאן דאמר לוקה אית ליה דר' אבין , ומאן דאמר אינו לוקה לית ליה דר' 10 אבין . בהמשך הסוגיה מביא הירושלמי : ר' ירמיה אמר : עובר בעשה ( החורש בשביעית ) ור' יוסה אמר : אפילו עשה אין בו " ) בחרישה לרבי יוחנן" — קרבן העדה . ( וליידא מילה ( ולאיזה דבר...  To the book