ב. ייפוי כוחם של החכמים — בימים ראשונים

ומעשרות מאליהן קיבלו עליהם . ואף שיטת הירושלמי בגיטין פ"ד ה"ב איננה כך , שהרי נאמר שם בפירוש כי בתורם מן הזיתים על השמן , לבית הלל אין תרומתם תרומה משום דדבריהם עוקרים דין תורה . מכאן שסוגיות אלו יוצאות מן ההנחה , שגם מימי עזרא ואילך נתחייבו בתרומות ובמעשרות מדברי תורה . . 8 יש מקומות שבהם אין התלמוד מעלה כלל את השאלה "וכי בית דין מתנין לעקור דבר מן התורה , " כנראה מתוך ההכרה שבגזירותיהם ובתקנותיהם אכן עקרו חכמים במקרים מסוימים דין מן התורה . למשל , בזבחים ח , ז שנינו : "נתערב ( דם קרבן הראוי לזריקה ) בדם פסולים — ישפך לאמה . בדם התמצית — ישפך לאמה . ר' אליעזר מכשיר . " ובתלמוד שם עט ע"ב , מסביר רב זביד , כי בגוזרים גזירה במקדש קא מיפלגי " ) אם עושים סייג בקדשים להרחיק מן העבירה , ולא חיישינן להפסד קדשים , ( " דמר סבר גוזרים ומר סבר אין גוזרים . כלומר , מדאורייתא הדם כשר וראוי לזריקה על גבי המזבח " ) שאין בדם הפסולים , ולא בדם התמצית כדי לבטל את הכשר , ( " אלא כדי שלא יבואו להכשיר דם פסולים סובר תנא קמא שגזרו חכמים לשפכם לתעלת המים , אף על פי שיש בשפיכת דם כשר לאמת המים משום איסור דאור...  To the book