א. האמת ממש והאמת להוראה

א . האמת ממש והאמת להוראה ר' משה פיינשטיין , שהיה מגדולי התורה והפוסקים בדורנו , ( 1986-1892 ) מתנצל בהקדמתו לספרו אגרות משה , אורח חיים , חלק א ( ניו יורק , תשי"טא ומסנגר על עצמו ועל חכמי הדורות האחרונים על שעוסקים בהוראה , בהלכה למעשה , אף על פי שהיו צריכים להימנע מזה , שמא לא יכוונו בהוראתם לאמיתות הדין . הוא כותב , שיש להבחין בין "האמת להוראה" לבין "האמת ממש . " ה"אמת ממש" היא האמת כפי שהיא גלויה כלפי הקב"ה , וה"אמת להוראה" היא האמת שהחכם מגיע אליה לאחר שבירר את ההלכה מתוך עיון מעמיק בש"ס ובפוסקים "כפי כוחו , בכובד ראש וביראה מהשם יתברך . " וכך הוא כותב : האמת להוראה , שמחויב החכם להורות , וגם מקבל שכר הוא כפי שסובר החכם אחרי עיונו בכל כוחו , אף שהאמת ממש " ) האמת האמתי" אשר "גליא כלפי שמים ( " אינה 3 ק- לא ניתנה התורה למלאכי השרת , אלא אל האדם ניתנה , אשר לו השכל האנושי ... גם כי אינו אמת בערך השכלים הנבדלים . כלומר , העובדה שהקב"ה נתן את התורה לבני אדם , ולא למלאכי מרום , מוכיחה שהקב"ה מסר לחכמים את הסמכות ואת הכוח לחדש חידושים ולהכריע בהלכה על פי השכל האנושי , גם אם אין זו האמת ...  To the book