ד. הרחבת לא תתגודדו על חילוקים במנהגים

בין החכמים במשנה , אשר בעקבותיהן יכלו להיווצר אגודות בישראל , משום שהירושלמי מניח , כי בעלי המחלוקות ותומכיהם לא עשו כדבריהם , אלא הלכו למעשה אחרי הרבים או אחרי המחמיר בהלכה שמקורה בתורה , ולקולא בהלכה , שהיא דרבנן . ואילו בבבלי פתרו אמוראים מבני הדור הרביעי את בעיית קיומן של מחלוקות בית שמאי ובית הלל ושל תנאים אחרים , על ידי צמצום מרחיק לכת של איסור "לא תתגודדו" והגבלתו לבית דין בעיר אחת . ד . הרחבת לא תתגודדו על חילוקים במנהגים מפנה בהגדרת איסור "לא תתגודדו" חל בתקופה הבתר תלמודית . איסור עשיית אגודות אגודות הורחב והוחל גם על חילופים במנהגים . כך אפשר להסיק מדברי הרמב"ם בהלכות עכו"ם פי"ב הי"ד : ובכלל אזהרה זו שלא יהיו שני בתי דינים בעיר אחת , זה נוהג כמנהג זה , וזה נוהג כמנהג אחר , שדבר זה גורם למחלוקות גדולות , שנאמר לא תתגודדו , לא תעשו אגודות אגודות . כיוצא בו נאמר בספר המצוות לרמב"ם , לא תעשה , מה.- והנה אמרו שבכלל זה האזהרה מחלוק דתי העיר במנהגם , וחלוק הקבוצים , ואמרו לא תתגודדו , לא תעשו אגודות אגודות . בהתאם לזה פסק הרמב"ם בתשובותיו , מהדורת בלאו , חלק ב , סי' רסב ( פריימן , ...  To the book