חמץ של אחרים ושל גבוה

חמץ של אחרים ושל גבוה לפי ההלכה הרווחת בידינו , אין אדם מישראל עובר בפסח משום "בל יראה ובל ימצא" על חמץ של הקדש או של נכרי הנמצא ברשותו , ואפילו היה עמו בבית . המקור להלכה זו הוא בספרי ראה , קלא , ובמכילתא דרשב"י , עמ' 39 ( פסחיםהע"ב , כגע"א , כטע"א : ( "לא יראה לך שאור בכל גבולך שבעת ימים ( דברים טז , ד , ( שלך אי אתה רואה , אבל אתה רואה של אחרים 1 לא יראה לך , שלך אי אתה רואה , אבל אתה רואה של גבוה י לא יראה שאתה רואה ליפטר . " י כיוצא בו נאמר במכילתא דרבי ישמעאל בוא , פרשה י ופרשה יז , שחמצו של נכרי שהוא ברשות ישראל אין עוברים עליו משום "שבעת ימים שאור לא ימצא בבתיכם" ( שמות יב , יט . ( ברם הלכה זו נראית כסתומה . ואילו באנו ללמוד מן המפורש ( שמות שם , שם ) ו "שבעת ימים שאור לא ימצא בבתיכם , כי כל אוכל מחמצת ונכרתה הנפש ההיא מעדת ישראל" — לא היינו מבחינים בין סוגי החמץ לפי בעליהם . שהרי התורה מנמקת את האיסור שייראה ושיימצא החמץ בבית בחומרתו הגדולה ובעונשו של כל האוכל מחמצת , ומה בין האוכל 2 חמץ שלו לבין האוכל חמץ של אחרים ושל הפקר ? נראה שכשם שמצינו שבימים הראשונים הפליגו בחומרת איסו...  To the book