ד. לבטיו של הרמב"ן ושיטתו

הנה . למשל , איסור מיקח וממכר הוא קדום מאוד . מפורש בעמוס ח , ה : "מתי יעבור החודש ונשבירה שבר , והשבת ונפתחה בר . " כלומר , מתי יעבור יום השבת , האסור במיקח ובממכר , ונפתח את אוצרות התבואה למכירה . מכאן שאפילו השואפים אביון ( פס' ד , ( הלהוטים אחרי בצע כסף , נמנעו בימי עמוס הנביא מלעסוק במסחר בשבת . איסור זה שנוי בישעיה נח , יג : "אם תשיב משבת רגלך , עשות חפצך ביום קדשי" — אם תימנע ממשא ומתן ומיקח וממכר ביום השבת , "אז תתענג על ה' והרכבתיך על במתי . "pK ומשולש בספר נחמיה יג , טו-כב . ברם , מאחר שלא היה אפשר לכלול מיקח וממכר באבות המלאכות או בתולדותיהן , הוגדר איסור זה כשבות , כאיסור דרבנן — ובמשך הזמן נימקוהו כגזירה שמא יבוא לכתוב שטר מכירה " . ד . לבטיו של הרמב"ן ושיטתו מדרשי ההלכה הלמדים את איסורי השבות מן הכתובים , אינם מובאים בתלמודים . הדעה הרווחת בספרות האמוראים היא , שאיסורים אלה אינם אלא מדרבנן . אולם הרמב"ן בפירושו על התורה , לויקרא כג , כד , המביא את המכילתא והספרא , מעלה מחדש את הדיון בטיבם של השבותים ומאמץ את התפיסה של מדרשי ההלכה הרואים באיסורי שבות איסורים מן התורה . וז...  To the book