ניתן אפוא להסיק , כי הנימוקים לאיסורי שבות , המובאים בסוגיה הסתמית בביצה לו ע"ב , לא היו מוכרים לחכמי ארץ ישראל , הדנים במשנת השבותים בירושלמי ; ואף לא לאמוראי בבל , הנושאים ונותנים בסוגיית עירובין קד ע"א . כן ראינו , שבין איסורי שבות 20 שבמשנתנו כלולה רכיבה על גבי בהמה , איסור שלדברי הירושלמי הוא מן התורה , ושבותים אחרים העומדים בפני עצמם , ואשר היו נוהגים בישראל מימי קדם . ב . איסורי השבות לפי מדרשי ההלכה יתר על כן , מדרשי ההלכה למדים את איסורי השבות — או כפי שהם נקראים בהם : מלאכות שאין חייבים עליהן כרת או חטאת — מכתובים שבתורה . למשל , בספרא אחרי מות , פרק ז , ט : אין לי אלא מלאכה שחייבים על מינה כרת , מלאכה שאין חייבים על מינה כרת , מנין שלא יעלה באילן , ושלא ירכב על גבי בהמה , ולא ישוט על המים , ולא יספיק , ולא יטפיח , ולא ירקד . תלמוד לומר שבתון , שבות . אין לי אלא שביתת רשות . שביתת מצוה מנין לא יקדיש , ולא יעריך , ולא יחרים , ולא יגביה , ולא יתרום , ולא יעשר , ולא יקדש , ולא יגרש , ולא ימאן , ולא יחלוץ , ולא ייבם , ולא יפדה נטע רבעי ומעשר שני , תלמוד לומר שבתון , שבות . מסתבר ...
To the book