|
|
פרק שביעי מנין הברכות והתפילות חשיבות מספר המלים בתפילה ידועה היטב החל בחסידי אשכנז . הם הראשונים שידוע עליהם בבירור כי היו סופרים את המלים בתפילות , והם שקבעו כי אין לשנות את נוסח התפילות כדי שלא ישתנה מספר התיבות , מספר שבלעדיו , כנראה , תהיה התפילה הנאמרת פגומה או אף חסרת ערך . תופעה זו גרמה , כמובן , לגיבוש נוסח התפילה , שהרי שוב לא ניתן היה לנסח את הדברים באופן טבעי וחופשי מחד גיסא , ולהשמיט מלה או להחסירה , מאידך גיסא . העקרון של מנין מספר התיבות בתפילה נחשב בימי הביניים לחלק מהותי מפירוש התפילות , ובשל כך , דומני , ראויה דעתו של ר' דוד אבודרהם להישמע , וכה הם דבריו ( אבודרהם השלם , ירושלים תשכ"ג , עמ' קר ( . ו יש אנשים שמנו התיבות שיש בכל ברכה וברכה משמונה עשרה , והביאו פסוקים על כל ברכה מעניניה שעולין תיבותיהם כמנין תיבות הברכה , וכן עשיתי אני בראשונה מנין כזה . ואחר כד נראה לי שאין לו יסוד ולא שורש , כי לא תמצא מקום בעולם שאומר שמנה עשרה בענין אחד תיבה בתיבה , אלא יש מוםיפין תיבות ויש גורעין . ואם כן , המנין הזה אינו מועיל אלא למי שעשאהו , לא לזולתו , ולמה נטריח את הסופרים לכת...
To the book |
|
|