התכלית

משותפים לשמות מוסכמים . מכאן נובע , כי יש זיקה כלשהי בין נבואה רגילה לנבואת משה . אינני יכול להסביר את העובדה , שהרמב"ם מייחס ושולל את הדמיון לנבואת משה רבנו בו זמנית , אלא כאיתות לפרשנות אזוטרית . מדובר כאן בטענות ( ולא בפעולות וכדומה , ( שהן פסוקי חיווי גם מבחינה לוגית . הרמב"ם השתמש ב'אכ'תלאף' ביחס למקומו של כוח הדמיון בנבואה כדי לציין , שרק בנביאים רגילים יש הבדל במצב הכוח המדמה , אך נבואתו של משה איננה כפופה לדמיון . נדמה שהרמב"ם רמז כאן לאכ'תלאף מן הסוג השביעי , שלפיו יש כאן תפיסה שצריך להסתירה מההמון . מכאן שיש צורך להכריע לאחת האפשרויות , כמו שעשינו לעיל ; ואנו הצגנו את האפשרות שתפיסתו 'האמתית' של הרמב"ם היא , שיתרונו של משה pw בעצמת כוחו המדמה . ההצעה להציג את אכ'תלאף כמונח ערטילאי השונה מסתירה איננה מפריכה את התאוריות הפרשניות האזוטריות החלות על מורה הנבוכים . כאמור , ביקורתו של מרווין פוקס היא תוצאה של מגמה רווחת בקרב שורת חוקרים לסתור את המתודה השטראוסיאנית בחקר המשנה המימונית או לפחות את טיב הסודות שהיא נועדה להצפין . ההצעות שמעלים חוקרים אלה תקפות כשלעצמן , ואף מעשירות את...  To the book