|
|
סוף התקופה השנייה . השוני בין שנים אלו ובין העשור הראשון של התקופה בולט ביותר . עד גילוי פרשת לבון בפומבי בראשית שנות השישים כמעט לא היתה מחאה כלשהי בנושאים פוליטיים . למרות אופוזיציה קולנית למרי ( ושמא בגללה (? לא ראה הציבור הישראלי צורך להפר מה שנראה לו כקונסנזוס פוליטי חיוני . מבחינה זו , דווקא מאבקי הכוח הפנים מפלגתיים בתוך הממסר הם שסללו את הדרך לפתיחות הסובייקטיווית הפסיכולוגית של הציבור למחות בגלוי על נושאים פוליטיים בסוף העשור . לאחר כיבוש השטחים במלחמת ששת הימים נוספה עילה אובייקטיווית , ומחאה פוליטית ניכרת החלה ננקטת כתוצאה מצירוף הנסיבות הללו . למרבה הפרדוקס , גילויי המחאה הפוליטית הזאת החלו דווקא בשנים של ממשלת ליכוד לאומי ( הראשונה . ( הרעת נותנת שככל שהייצוג הממשלתי רחב יותר כך קטנה הנטייה למחאה . אבל לא כך היה . אכן , מקצת גילויי המחאה הפוליטית הזאת הופנו נגר מדינות זרות ( למשל , חרם הנשק הצרפתי , תכנית רוג'רס , מדיניות בריה " מ בעניין הגירה יהודית . ( עם זה , רבע מכל ההפגנות הפוליטיות היו קשורות לבעיה "חרשה" - בעיית "השטחים המוחזקים" - ומנהיגי המחאה היו קבוצות באופוזיצי...
To the book |
|
|