מבוא מחאה ציבורית היא אחת התופעות הנפוצות ביותר בזירה החברתית והפוליטית בארץ מיום הקמת המדינה . לפיכך מפתיע הדבר שלא הרבה פורסם בעניין זה . כמה מחברים אמנם כתבו על התופעה אגב התמקדות בתנועת מחאה זו או אחרת , אבל רשימת החוקרים שנדרשו לנושא הידרשות מקיפה יותר היא מצומצמת ביותר וכוללת רק את שפרינצק , את עציוני הלוי , את וולפספלד ואותי . אהוד שפרינצק היה הראשון ( בראשית שנות השבעים ) ש"גילה" כי המחאה הציבורית היא תופעה הראויה למחקר מדעי . במונוגרפיה הראשונה שלו הוא סקר כמה תנועות מחאה ישראליות רדיקליות כדי להבין את תהליך ה"קואופציה" ( ההצטרפות ) 1 של קצתן אל תוך הממסר . ואולם שפרינצק לא שיבץ את הקבוצות הללו ברצף היסטורי כלשהו , כלומר הוא לא הראה את מקומן ואת מידת הייצוגיות שלהן בהשוואה לתנועות בעשרים השנים הקודמות . מאז שב שפרינצק ועסק כמה פעמים בנושא המחאה אגב 2 התמקדות בתנועות מחאה מסוימות אחרות . ואולם להוציא מאמר כללי אחד - וגם 3 בו הדגיש את הפן הקבוצתי - אין עבודותיו נדרשות להקשר הרחב יותר , כלומר למחאה הציבורית כחלק אינטגרלי של הפוליטיקה הישראלית . עבודתו של שפרינצק היא אפוא חלוצית ,...
To the book