פרק אחד עשר מיתוס כמשל : איש ההלכה כיוצר עולמות לאחר החלק הראשון , המוקדש לתיאור ההכרה ההלכתית הטהורה ומאפייני האישיות הנגזרת ממנה , בא החלק השני של 'איש ההלכה' ועוסק בממד היצירתי של הטיפוס האידאלי . בחלק זה מציג הרי"ד את החידוש ההלכתי כיצירת עולמות , באנלוגיה לפעילות האלוהית הקמאית 1 של יצירה ממשית . כבר אפיינו את רוח האדם ביצירתיות , ואת 2 הרציונליזם בחתירה ליצירה עצמית הכרתית ; ומבחינה זו פעילותו התבונית של איש ההלכה היא שיאה של היצירתיות ההכרתית-התבונית . יצירתיות וממשות בפרקים הקודמים נוכחנו לדעת , כי ההכרה ההלכתית האידאלית מתאפיינת ביצירתיות : היא יוצרת את האובייקטים שלה מהראשית ועד למציאות האובייקטיבית ( תהליך האובייקטיביזציה . ( נראה בעיניי כי הציר המרכזי של החלק השני של 'איש ההלכה' סובב סביב השאלה : האם יש ביטוי חוץ-הכרתי לחידוש הפנים-הכרתי ? ואם כן , מהי יצירתו של איש ההלכה בעולם המוחשי-האיכותי ? לכאורה ענה הרי"ד בחיוב על השאלה הראשונה . הווי אומר : יש יצירתיות הכרתית-אובייקטיבית ויש יצירתיות חושית-איכותית . ליצירתיות יש זיקה לעולם הראלי בשני אופנים : א . אישור . העולם הממשי ...
To the book