|
|
פרק עשירי הדתיות הבאה לאחר ההכרה : תודעה כוללת כול בסעיף השנים עשר , המסיים את חלקו הראשון של 'איש ההלכה , ' פיתח הרי"ד פיתוח סופי את עקרון מלאות ההכרה והתודעה ההלכתיות של אנשי הלכה ואת האוטונומיה המוסרית והאישיותית שהן מחייבות . לפי עיקרון זה אישיותו והתנהגותו של איש ההלכה נגזרות במישרין ובאופן בלעדי מההכרה הלמדנית-האידאלית שלו . הפרספקטיבה ההכרתית היחידה של איש ההלכה , שדרכה הוא מתבונן ביחיד , בחברה ובאלוהות , היא ההכרה ההלכתית ; ולהכרה זו יש השלכות דתיות , מוסריות וחברתיות . ההכרה ההלכתית-האידאלית מעצבת את קווי האופי ואת תכונות האישיות של איש ההלכה . גם עבודת האלוהים מקבלת פרשנות חדשה לאור גישה אפיסטמולוגית ואוטונומית-מוסרית כזו . בפרק זה נפרט את שורת ההשלכות של ההכרה ההלכתית-האידאלית ואת משמעויותיה , ואף נידרש לתודעה הביקורתית שמפתח איש ההלכה . חוויה עד שלב זה של החיבור 'איש ההלכה' נדרש הרי"ד פעמים אחדות לתיאור חוויות של אנשי הלכה . בכל פעם הדגיש , שאין החוויה בעלת ערך עצמאי מבחינת איש ההלכה ; ערכה הוא כערך התחושה בפרט והעולם האיכותי-החושי בכלל המציבים בעיה , גירוי ואתגר בפני ההכרה...
To the book |
|
|