פתח דבר

פתח דבר בהגיע פרופ' מאיר וייס לשיבה בקשנו אנו , חבריו , תלמידיו ואוהביו הרבים , להגיש שי לו ונמצאנו מגישים שי לעצמנו . עלתה מחשבה בלבנו להנותו במה שהינה אותנו , כי הגיעה 'עת כנוס , ' באה השעה לקבץ חיבוריו הנידחים על פני כתבי עת וקבצים הרבה לאסופה אחת , בחינת מאורות קטנים המצטרפים יחד למאור גדול . חכמי הקורטוריון של מוסד ביאליק , מנהלו לשעבר מר ח' מילקוב ועורך ההוצאה מר חנוך קלעי ז"ל תמכו במשאלת לבנו והביאוה לידי מימוש וגמר טוב . רק לאחר שסמכו הם ידם על התוכנית גילינו , משה גרינברג , עמנואל טוב ואנוכי , שלוחי חברינו לדבר מצוה , את אוזנו של בעל היובל וכפינו עליו הר כגיגית הסכמה ליוזמתנו . ובקבלו על עצמו את 'מעשה המרכבה' של ספרו נענה פרופ' מ' וייס לא רק לרצוננו שלנו , אלא גם ובעיקר לרצונו של מי שנפקד מקומו עמנו באותה שעה יפה — בנו בכורו , ד"ר רפי ויס ע"ה , מורה מעולה וחוקר מקרא מובהק , איש יהודי יקר וחבר נאמן שהלך לעולמו בדמי ימיו , בשיא תנופת יצירתו . במסכת עירובין אמרו על ר' מאיר : 'לא רבי מאיר שמו אלא רבי נהוראי שמו , ולמה נקרא שמו מאיר ? שהוא מאיר עיני חכמים בהלכה' ( יג , ע"ב . ( אך ה...  To the book