הודיה ט מפי אריות

הודיה ט מפי אריות בעל ההודיות נתון בסכנה , ובתיאור סכנתו הוא נוקט מטבע ספרותי מספר תהלים ומדבר על האריות הסובבים אותו לטרפו . אולם טעמה של התמונה שונה : בתהלים משמשים האריות סמל לרשעים — ואילו האריות שבהודיה זו מיועדים לרשעים , הם סמל לפורענות המאיימת על בני העוולה . בעל ההודיה נמצא בחברתם של הרשעים , ולכן מאיימת עליו הפורענות שנגזרה עליהם . אבל האל בחסדיו מצילו מסכנה זו . נמצאנו למדים שההודיה רוצה לומר : הפורענות מאיימת על כל בני האדם , אבל איש הכת , שזכה בחסדי האל , ניצול ממנה . דבר זה נאמר גם בהודיה ו , אלא ששם משמש כסמל לסכנה 'נהר די ברר / ותיאורה האפוקאליפטי של תופעה איומה זו , הגוררת אחריה הרס עולמי , מאפיל על עניין הצלתו של הצדיק . כאן מתוארת הפורענות כמאיימת על הפרט בלבד ; עם כל הפחד והגוזמה שבה אין היא לובשת חשיבות עולמית . ההודיה מצטמצמת בעניין הפשוט של הצלת הצדיק , ותיאורו של עניין זה מרוכז בתמונה עיקרית אחת —היא תמונת האריות . דווקה הפשטות הרעיונית עם הריכוז השירי בתמונה עיקרית אחת מעניקים להודיה זו את חנה . בעל ההודיה לקח את משל האריות , הנפוץ בספר תהלים כדימוי אחד בין רבי...  To the book