הכתיב והלשון . 6 הכתיב של מגילת ההודיות הוא הכתיב הנוהג במגילות בכללן , כפי שמתארו 1 חי ילון . מרבים בו בוי"וים לציון חולם : כול , יחשובו , ( 26 , 5 ) זלעופות , ( 30 , 5 ) אוניה „ ( 22 , 6 ) אבל ממעטים בירידים לציון חיריק , כלומר : אין כותבים יו"ד לפני דגש חזק : נדה , ( 22 , 1 ) דבה , ( 11 , 2 ) מדה , ( 21 , 5 ) זקים !( 37 , 5 ) היו"ד הסרה לעתים אפילו כשהיא שורשית : ותשמני = ותשימני , ( 7 , 5 ) רבי = ) הריב שלי ו , 7 , ( 23 בנים = בינים , ( 13 , 6 ) אבל כנגד כל זאת : כאיב , ( 28 , 5 ) גיזעו . ( 8 , 8 ) יו"ד ווי"ו קונסונאנטיות אינן מוכפלות בדרך כלל : שבעתים , ( 16 , 5 ) מות , ( 24 , 6 ) קו . ( 28 , 1 ) אף על פי כן קראתי יעועייםי ( 5 , 7 ; 23 , 6 ) ולא 'עועוים / שכן סמכתי על שתי הירידים הברורות הבאות במלה זו במגילת ישעיהו כתב יד א ( ישעיה יט , יד . ( בכתיב ההודיות מתבלטות במיוחד הצורות המלאות האופייניות למגילות , כגון : כיא , לוא , כבודכה , ( 30 , 1 ) לבכה , ( 18 , 4 ) בראתה , ( 13 , 1 ) עשיתה . ( 9 , 16 ) אולם השימוש בצורות אלו אינו עקיב , ובצדן נמצא : כי , ( 33 , 2 ) לא , ( 12 , 5 ) לע...
To the book