|
|
פרק רביעי המשפט . צירוף משפטים . הפיסקה מחקר המלה השירית העלה , שכל זמן ששפת היצירה היא שפת מושגים בלבד , יהיה המובע בה תיאור עלילות , מסירת ידיעות או השתפכות נפש , או פילוסופיה , או מדע — אבל לעולם לא יהא שירה . 'שירה' נהיית לשירה , כאשר לשונה אינה תרגום של עולם המציאות אלא ראי המשקף את עולם המציאות , והיא פונה במישרים לחוש החיצוני והפנימי ; כאשר לשונה כשהיא לעצמה — ולא המובע בה — היא המרחיבה את הדעת , הממריצה את הרצון , המעוררת את הרגש . דבר זה מושג ק ודם כל במלה הפונה ישר לחושים ( א ) בצלצולה , במקצבה , בהתאמתה או אי התאמתה למה שלפניה או למה שלאחריה — בקיצור , במוסיקאליות שבה ; או ( ב ) בתוכנה המושגי , בהעלותה זכרונות , אסוציאציות מעולם אחר , מתאים או מנוגד לה , וביוצרה על ידי כך הארמוניה או דיסהארמוניה לא של צלילים אלא של מושגים . אך ייתר מאשר במלה מתבצעת השירה בלשון על ידי מבנה המשפט , על ידי סידורן ואירגונן של המלים במשפט . הרי גם בשפת הדיבור אין המלה גוף עצמאי , 2 ריבוני , וכל תוקפה בהשתעבדותה ליחידה שמכוחה היא חיה , למשפט . והנאמר על המלה בשירה , כוחו יפה ביתר שאת לגבי המשפט ....
To the book |
|
|