ב . צירוף מלים הדרישה המוחלטת שאותה מעמידה האינטרפריטאציה הכוליית — שלא להתעלם מכל מלה — פירושה לפעמים שמצווה להתעלם ממנה . חשיפת כוונתה האמיתית של המלה בפסוק מסוים עשויה להגביל , ואפילו לבטל , את הוראתה המקורית , אם יידרש הדבר מצד הסיטואציה והמשך העניינים ; על אחת כמה וכמה כשהמלה היחידה אינה אלא חלק של ביטוי , כשמדובר בניב , בצירוף מלים , שבו במיוחד מתגשמת רוח השפה . לכן ייאמר לעתים על המפרש כתוב כמשמעו כדברי ר' יהודה : 'המתרגם פסוק כצורתו , הרי זה בדאי' ( קידושין מט ע"א . ( בייחוד מי שאינו יודע את השפה ממעיינה החי , אלא שואב ידיעות מכלים שניים ושלישיים , עלול לטעות בהיפגשו בניב , בצירוף מלים , שהוא זר ומוזר לשפת הפרשן וקרוב ונאמן בשפה המתפרשת . ואמנם , דבר זה היה מאבני הנגף אשר כשלו ונפלו בהן 1 רבים וגדולים מחוקרי המקרא , אשר העברית היתה זרה לרוחם . גם חז"ל סטו רבות מראיית צירוף מלים כניב , אשר בו ניטלה מכל חלק משמעותו המקורית . הם שמרו על עצמאותה של המלה היחידה בלי להתחשב בהקשר הענייני , מתוך הנחתם האמונית שלשון המקרא שונה שינוי עקרוני מלשון 3 2 תעודות בני אדם , אף כי הובעה גם הדעה ...
To the book