ו . שכך את האוזן - שבר אתהאוזן , המשכוכית והמסכת 1 שני הצירופים . 'שכך את האוזן' וישבר את האוזן' מצויים הם בלשוננו היום , בספרות ובדיבור , בשימוש שווה , כדי לאמור שכוונתנו להשמיע לאדם אך מקצת ממה שניתן לאמור' אך לפי כוח קליטת אוזנו ונפשו . אך המקורות הקדומים שבתלמוד ובמדרשים — כפי שהם מנויים , למשל , בספרו של ב . ז . באכר על מונחי הפרשנות שבתלמוד , Exegetische Terminoiogie ) ובהוצאה עברית בשם 'ערכי מדרש ( ' כרך א' עמ' 3 וכוי ואצל ק . לויאש , אוצר חכמת הלשון , חוברת א , עמ' 32 וכוי ובספרים אחרים — אינם מכירים את הצירוף השגור היום יותר : 'שבר את האוזן , ' והעיקר בהם — על v ביטויים פשוטים אחרים — אך 'שכך את האוזן' דווקא , כגון כמכילתא , הוצאת מאיר איש שלום עד ע"ב , ושל הורביץ רבין , 21 לשמות יט , טז : וקול שופר חזק מאד . מנהג הדיוט , כל זמן שהוא הולד' קולו עמום ! אבל כאן כל זמן שהוא הולך , קולו מגביר . ולמה כך 1 מתחלה , לשכך את האוזן , מה שהיא יכולה לשמוע . שם , הזצ' מא"ש סה ע"ב , ה"ר 12 , 215 וכר ; [ והר סיני עשן כלו [ ... ויעל עשנו [ כעשן הכבשן ] 3 יכול כעשן זה בלבד , ת"ל כבשן . אי כבשן...
To the book