קבוצות אתניות ומסגרות דתיות בספרות התלמודית

קבוצות אתניות ומסגרות דתיות בספרות התלמודית אהרן אופנהיימר בספרות התלמודית בא לידי ביטוי יחס חכמים לקבוצות מסוגים שונים 1 קבוצות שבעיקרן הן חלק מהעם היהודי , כמו 'עמי הארץ ; ' קבוצות שמקומן בין יהודים לבין נוכרים , כמו השומרונים : קבוצות שנעות מנוכריות ליהדות , כמו הגרים ; קבוצות שנעות מיהדות לנוכריות , כמו המינים ; קבוצות נוכריות המתייחדות באורח חייהן , כמו הערבים ; קבוצות נוכריות המצוינות בפולחנן הדתי , כמו עובדי כוכבים ומזלות ; קבוצות המוגדרות במוצאן הלאומי , כמו עמונים או מואבים ; קבוצות המוגדרות כוללנית , כ'גויים . ' התגבשותו הלאומית של עם ישראל בתקופת המשנה והתלמוד היתה סביב האידיאה הדתית כפי שהיא באה לידי ביטוי באמצעות התורה והמצוות . הגורמים שקבעו באותה עת כי היהודים הם עם , לא היו האחדות הטריטוריאלית , הלשון או התרבות . היהודים היו מפוזרים בתפוצות שונות , ומספרם שם עלה תמיד על מספרם בארץ ישראל . הם דיברו שפות שונות , ואפילו בקרב יהודי ארץ ישראל עצמה רווחו שלוש שפות — עברית , ארמית ויוונית . גם תרבותם לא היתה אחידה , והושפעה מן התרבויות הסובבות . הדת היתה המודד הבלבדי להשתייכות...  To the book