מחשבות על מדיניות רצויה של חינוך לשלום במדינת־ישראל*

מחשבות על מדיניות רצויה של חינוך לשלום במדינת ישראל * דניאל בר טל במקביל לתהליך השלום הפורמלי , המתבטא במשא ומתן בין נציגי העמים , חתימות על הסכמים בתחומים השונים ויישומם , מתרחש גם תהליך פסיכולוגי חברתי תרבותי של פיוס , הכולל שינוי התפיסות , האמונות , העמדות וההניעות של עמי האיזור . בתהליך הפיוס יש מקום חשוב לחינוך לשלום במסגרת מערכת החינוך . תפקידו של חינוך מעין זה לבנות ראיית עולם הכוללת אמונות , ערכים , עמדות , הניעות ונטיות התנהגות שמשקפים את המציאות של תהליך השלום , תורמים לקידומו ומכינים את התלמידים לחיים בעידן השלום . חשיבותו של החינוך לשלום במערכת החינוך נובעת מהצורך להקנות לדור שנולד אל תוך תהליך השלום תפיסת עולם שתהיה פונקציונלית למציאות החדשה ושלא תזין את הקונפליקט הבלתי נשלט . המשמעות היישומית של החינוך לשלום היא בעיקר העברת ידע , יצירת התנסויות ופיתוח כישורים רלוונטיים למציאות של תהליך השלום , שעל בסיסם יפתחו התלמידים עמדות , ערכים , הניעות ונטיות התנהגות פונקציונליים למציאות זאת . לרשות משרד החינוך עומדים לשם כך מנגנונים אחדים , כגון : תוכניות לימודים וספרי לימוד , תוכנ...  To the book