פרק מ"א קבוצה ו : טעמי דיני עונשין. מידה כנגד מידה ; חבלה ; גניבה ; דין עדים זוממים ; גזל ; עדות שקר ; מיתת בית-דין, כרת, מיתה בידי שמים, מלקות. זקן ממרא ; בן סורר ומורה ; גונב נפש, מתנבא בשם עבודה זרה, מעביר באש ואוב וידעוני ומכשף. מינוי מלך ושופטים, עדות. עשיית סייג לתורה. דרגות העבירה : אנוס , שוגג, מזיד,"ביד רמה". שבועת העדות, ושבועת הפיקדון. שפחה חרופה, מגדף, טהרת המחנה ; מחיית זכר עמלק ; דין אשת יפת תואר

פרק מ"א המצוות הכלולות בקבוצה השישית הן העונשים . תועלתם באופן כללי ידועה , והזכרנוהו . אבל שמע את פרטי הדברים ואת דינו של כל עניין מפליא2 המופיע לגביהם . בדרך - כלל נקבע עונשו של כל התוקף את זולתו שייעשה לו כאשר עשה בשווה . אם הזיק לגוף יינזק בגופו , ואם הזיק לממון יינזק בממונו . אבל בעל הממון רשאי לסלוח ולמחול . רק לרוצח אין לסלוח בשום פנים ואין לקחת ממנו כופר , בגלל חומרת תקיפתו : ולארץ לא יכפר לדם אשר שפך בה כי אם בדם שפכו ( במדבר ל"ה , 33 ) . לכן , לו נשאר ההרוג שעה או ימים , כשהוא מדבר ודעתו צלולה , ואמר : " יונח להורגי . סלחתי ומחלתי לו", אין לשמוע בקולו . אלא בהכרח נפש בנפש3 , כשקטן וגדול , עבד ובן - חורין , מלומד ובור שווים . שהרי אין בכל עוולותיו של אדם חמורה מזאת . מי שחיסר איבר יחוסר איבר כמותו : כאשר יתן מום באדם כן ינתן בו ( ויקרא כ"ד , 20 ) . אל תעסיק מחשבתך בזה שאנו עונשים כאן בתשלומין , כי מטרתי עכשיו לתת טעמים לכתובים ולא לתת טעמים להלכה4 , אף שגם על הלכה זאת יש לי דעה שאותה אשמיע בעל - פה . על ( גרימת ) הפצעים , שאי - אפשר ( להעניש עליה בגרימת פצעים ) כמותם ממש , נפס...  To the book