פרק ל"ז קבוצה ב : מצוות שמטרתן לעקור עבודה זרה . איסור כל מעשי כישוף , שלא לגלח פאות הראש והזקן, איסור שעטנז, שלא להעביר את הילדים באש למולך, שלא ליהנות מעבודה זרה, שלא לאכול מפירות האילנות משך שלוש השנים הראשונות אחרי נטיעתם, שלא לזרוע כלאיים ולא להרכיב אילנות ממינים שונים, וככלל שלא ללכת כחוקות הגויים

ואילו האמין האדם ששבר זה לא ניתן לאיחוי לעולם , היה מתמיד בתעייתו , ואולי היה מוסיף על מריו מכיוון שלא נותרה לו עצה . אבל עם האמונה בתשובה הוא ימצא את תיקונו ויחזור למצב טוב יותר ושלם יותר ממה שהיה בו לפני שעבר עבירה . לכן רבים המעשים המשרישים דעה זאת הנכונה והמועילה מאוד , כלומר הוידוייןי2 והקורבנות על השגגות וכן על זדון כמה חטאים , והתעניות3', והציווי הכללי לשוב מכל חטא ולסור ממנו . זאת אפוא תכליתה של דעה זאת . כל אלה תועלתן ברורה אפוא . פרק ל"ז המצוות הכלולות בקבוצה השנייה הן כל המצוות שמנינו בהלכות עבודה זרה1 . ברור שכולן ( ניתנו ) כדי להיחלץ מטעויות עבודה זרה ומדעות אחרות בלתי - נכונות2 שהן גררה של עבודה זרה , כגון מעונן ומנחש ומכשף ומבר חבר ( דברים י"ח , 10 - 1 1 ) 3 ואחרות שבאותו גדר . כאשר תקרא את כל הספרים שציינתי לך4 , יתברר לך שהכישוף שתשמע הוא מעשים שהיו הצאביה והכשדים והכלדים עושים , ורובם היו אצל המצרים והכנענים . הם היו מעוררים באמצעותם דמיון - שווא , או מדמים ( בעצמם ) , שהם עושים במציאות מעשים מופלאים ומוזרים5 לאדם אחד או לאנשי מדינה אחת . לא ההיגיון קובע ולא השכל מאמי...  To the book