פרק י"ג אין לבקש תכלית למציאות ככללותה. לשיטת אריסטו הכול מחויב וקיים מאז ומעולם . גם לפי האמונה בחידוש העולם ניתן לומר רק שהעולם נברא ברצונו של הבורא ועל-פי חוכמתו. ניתן להוכיח שהאדם אינו מטרת הבריאה

פרק י"ג לעתים קרובות נבוכות דעותיהם , של השלמים בבקשם ( לדעת ) מה היא תכלית המציאות2 . הריני מסביר לך ששאלה זאת בטלה לפי כל האסכולות . אומר אני שכל פועל פועל בכוונה . לכן יש בהכרח תכלית שבגללה הוא פעל . זה ברור ואינו מצריך הוכחה מופתית בהתאם לעיון הפילוסופי . כן גם ברור שהדבר שנעשה כך בכוונה נוצר3 לאחר שלא היה . ברור גם כן ומוסכם שמחויב - המציאות , אשר לא נעדר מעולם ולא ייעדר , אינו צריך לפועל . כבר ביארנו זאת4 . ומכיוון שאין הוא עשוי5 , בטלה בקשת התכלית . לכן אין לומר : " מה תכלית מציאותו של הבורא יתעלה ?", שכן אין הוא דבר נברא . על - פי הנחות אלה ברור שתכלית מבקשים רק לכל דבר מחודש6 שנעשה בכוונתו של בעל - שכל7 , כלומר , למה שיש לו עיקרון שכלי . אזי חייבים בהכרח לחקור מה הסיבה התכליתיתא . לדבר שאינו מחודש אין לבקש תכלית , כמו שציינו . לאחר הקדמה זאת דע שאין טעם לבקש תכלית למציאות בכללה , לא לדעתנו הדוגלים בחידוש העולם , ולא לדעת אריסטו בדבר קדמות העולם . כי על - פי דעתו בדבר קדמות העולם אין לבקש תכלית אחרונה לחלק מחלקי העולם , כי לדעתו לא מותר להגיד " מה תכלית מציאות השמים ? ולשם מה ה...  To the book