|
|
אוכלוסיית ארץ ישראל בתקופה הרומית ביזאנטית מגן ברושי הניסיון לאמוד את מניין תושבי ארץ ישראל בתקופה הרומית ביזאנטית , שבה הגיעה אוכלוסיית הארץ לשיאים שכמותם הושגו רק בתקופתנו , נשען על שתי הנחות יסוד : א . נתוני אוכלוסייה המצויים בספרות העתיקה הם , כמעט בלא יוצא מן הכלל , בלתי מהימנים ; ואין בעניין זה הבדל בין המקרא , יוסף כן מתתיהו או היסטוריונים קלאסיים אחרים . חלקם הגדול של נתונים אלה הם מספרים טיפולוגיים ( כגון ששים ריבוא ; ארבעים אלף ) ורובם ככולם מוגזמים מאוד . ב . היזקקות למקדם של צפיפות עירונית 50-40 — נפש לדונם — כאשר מבקשים להעריך את מספרם _המירבי של תושבי עיר קדומה מוקפת חומה , או מיושבת בצפיפות . שיטה זו שהוצעה באורח בלתי תלוי על ידי חוקרים שונים מחשכת את הצפיפות המירבית בשטח הבנוי של הערים העתיקות ' . ראוי לציין שזוהי גם צפיפות היישוב לגבי ערים 'עתיקות' בימינו ( כגון ירושלים , עכו , דמשק , חלב וטריפולי . ( בפרק זה נעסוק במניין תושבי הנגב , כאוכלוסייה העירונית בארץ ישראל ובאומדן של תושבי הארץ כולה , לפי כושר גידול הדגנים שלה .
To the book |
|
|