מבוא

מבוא מישור החוף של ישראל , מגבול מצרים בדרום עד גבול לבנון בצפון , בנוי , על פני השטח ובתת - הקרקע , מאבני חול גיריות ( כרכר ) , מקונגלומרטים , מחולות , מחוליות ( דיונות ) ומשכבות ביניים חרסיתיות . אלה סלעים וקרקעות צעירים , מתור הרביעון , דהיינו 2 מיליון השנים האחרונות . עובי סלעי המשקע האלה מציג בחתך מבנה של יתד ההולך ומצטמצם , עד היעלמו לכיוון רגלי ההרים במזרח , והולך ומתרחב לכיוון הים במערב , שם העובי מגיע עד כדי 200 מ' . אפק תת - קרקעי זה בנוי מסלעים נקבוביים וחדירים , והוא אקויפר מצוין שמתמלא מילוי חוזר בעיקר מגשמים היורדים באזור . עקב פעולות האדם - תיעוש ודישון - הזדהם אקויפר זה בחנקות ובמתכות כבדות , ואיכות מימיו מגיעה במקומות שונים לגבול המותר לשתייה . שלמת הבטון הגדולה במישור החוף , עקב תהליך העיור המואץ - בניית בתים וסלילת כבישים ומדרכות , מצמצמת את שטחי המילוי החוזר . זאת , נוסף על השאיבה החזקה , גורמת לתזוזת פן הבינים ( המפריד בין המים המתוקים למלוחים ) מזרחה ולהמלחה גוברת בבארות הסמוכות לים . מצוק הכרכר בחוף השרון  To the book