המבנה הגיאולוגי

היא מתעבה על חשבון התצורות האחרות . באגן המערבי של קער שכם היא נעשית דקה יותר , אך לא ניתן לדעת את עובייה המדויק , בשל הסחיפה שהסירה את חלקה העליון . המבנה הגיאולוגי הרכסים ההרריים של יהודה ושומרון בנויים ממספר קמרים וקערים מקבילים , שכיוונם צפון - צפון - מזרח - דרום - דרום - מערב . שלושה מהם בולטים ביותר : קמר חברון , קמר ראמאללה וקמר אלפארעה . בדרום משתרע קמר חברון , מבקעת באר שבע עד נחל שורק . הקמר מתפצל באזור בני נעים לקמר נוסף , המתמשך עד אזור הרודיון , ונקרא קמר בני נעים . קמר הר חברון מצטיין בגובהו ובשלמותו המבנית . הוא מתנשא לגובה של 1,020 מ', באזור חלחול . הפעילות הטקטונית החשובה שאירעה באזור היתה תנועת קמוט , אשר יצרה את הקמר . כמעט שלא אירעו כאן העתקים ועיוותים טקטוניים צעירים יותר . רק הנחלים הרבים היורדים מגב הקמר ביתרו בו גיאיות תלולים ועמוקים , שהגיעו בביתורם לתצורת עין קיניא ותצורת קטנה ( מתקופת הקרטיקון התחתון ) . הסחיפה האינטנסיבית חשפה את התצורות של חבורת יהודה על פני הר חברון , ואילו התצורות הצעירות יותר נותרו רק לאורך השוליים הנמוכים ובקערים . צפונית - מערבית לקמר ...  To the book