|
|
יה , לך שחרי ונשפי ש 4 * כששיר " שחרתיך בכל שחרי ונשפי " ( שיר ס"ז ) מביע הדובר את תשוקתו העזה לאלהים . הוא חש שאף שאלהים אין לו מקום ואף " מרומות " לא יכילוהו , בכל זאת הוא מצוי בתוך מחשבותיו . בהצפינו את שם כבודו בליבו גוברת אהבתו העזה לאלהיו עד שהיא עולה על גדותיה ו"נשפכת " מפיו כהמנון תודה והלל למושא אהבתו : דברי השיר נתפשים כהתגלמות בצורה - אמנותית של תחושת המלאות הרגשית הדתית הגואה בו , כמבטאים לא רגע לירי חולף אלא מצב קיומי מתמיד של הדובר - בכל שחריו ולילותיו , כל עוד נשמת חיים באפיו . הדברים נכונים בעיקר ביחס לקבוצה גדולה של פיוטים ( בהם גם השירים ס"ת - פ"ה ) , שמהווים אחד הפרקים החדשניים , המקוריים והנועזים ביותר של רשב"ג בתהליך עיצוב פניה הייחודיים של שירת הקודש הספרדית . אלה שירים ליריים במובהק , אופיים אוניברסאלי ועניינם עולמו הפנימי של הפרט , של האדם באשר הוא אדם בעמדו לפני אלהיו . הם שרים בין השאר על אהבה עזה , כמיהה שקשה להכילה , הערצה ללא גבול . יש בהם ביטוי לתחושה מרוממת של אושר בקירבה לאלהים - אך גם למורא גדול של הנברא בפני בוראו , רעד וחרדה מול מסתורין גדולתו וגבורתו...
To the book |
|
|