לערוגות הבושם ש . רת - הגן - והפרחים קשורה בשירת היין . בשירי היין , הגן הוא מקומם המועדף של המשתאות , כשם שהאביב הוא זמנם המועדף . ארמונות מושליו ואריריו של האיסלאם בערים , ובערי אנדלוסיה בכללן , נבנו כמונומנטים ארכיטקטוניים מופלאים בתכנונם וביופיים ושימשו מרכז החיים הפוליטיים , החברתיים והתרבותיים . הם הוקפו בגנים שצורתם עוצבה בדייקנות גיאומטרית ובעדינות אסתטית . טופחו בהם ערוגות של פרחי נוי צבעוניים , צמחי בושם , שיחים , ועצים שונים - והכל " פונק " בשפע של מים שנבעו ממזרקות בדמות בעלי חיים וזרמו בתעלות פתוחות . היה זה " טבע " עירוני מעשה ידי אדם , סגור בתוך חומות , התגשמות חלומם של הבדואים הנוודים בתרבות האורבנית של צאצאיהם , מעין גן עדן זעיר שעינג את כל החושים - הפך מהומת הנוף של הישימון , חדגוניותו , צחיחותו , חפותו מצמח ומצל . אין תמה שהמשוררים , בקיאים ב"חיי החצר " של פטרוניהם הנדיבים ונהנים ממנעמיהם , הרבו לתאר את משתאות הגן , בעיקר ב " פתיחות " ארוכות לקצירות מסוגים שונים . שירים שהגן הוא נושאם העיקרי או הבלעדי , בהם קצירות מרובות בתים ומיניאטורות קצרות מאוד , מעמידים מעין סוג...
To the book