אצולה מרוח הקדש

אצולה מרוח הקדש א * משפייטנים ספרדים אחרים וברוח מסורת שראשיתה בספרד בשירת אבן גבירול , שר גם יהודה הלוי על נשמת האדם - על מקורה האלהי , על נצחיותה , על ירידתה אל הגוף בעולם השפל ועל תקוותה לשוב למקורה . בהשפעת רעיונות פילוסופיים ניאופלטוניים המדברים על האצלת הדברים כולם מן המקור האלוהי , הוא מכנה את הנשמה " אצולה מרוח הקדש " ו"נמשכת " מנחלי הטוהר ( להלז סד , 6,2 ) ; בעולם השפל היא " עצירה בצלמות * ( עא , 9 ) , בגוף היא " כאור ישכן במאפליה". היא מאירה בעד מחשכיו נסה , ו ; סד 26 ) - ותשוקתה היא * לשוב אל גאון עדיהי נסה , 2 ) . כאבן גבירול מרבה גם הלוי לפנות לנשמה בדיבור ישיר ולהטיף לה מוסר ויש שהטפתו מתארכת מאוד ( להלן , עג ) . הוא מזהיר אותה לבל תשקע באפילת חמריותו של העולם הירוד , לבל תתפתה לייצרי הגיף הנגוף " ולבל תשכח את המשפט שבו תידון אחר המוות " על רע , מעלליה . בפנותו אל מהותה הנאצלת הוא משדלה לנהוג בחכמה , לבחור ב"דרך החיים", לחתור תמיד אל מקורה האלהי כדי לזכות בשכר הגדול המצפה לה . בלשונו דציורית הוא קורא לה להתנשא מעפר , להיחלץ מקבר התאוות , להסב פניה * אל המנורה הטהורה אשר ל...  To the book