|
|
עם סיום המלחמה , נראה היה כי סיכויי התנועה הציונית להשפיע על קובעי המדיניות בארצות הברית קלושים למדי . הנשיא החרש , הרי טרומן , לא היה מעורה בפוליטיקה הציונית , ושאלת ארץ ישראל לא נתפשה כבעלת חשיבות גדולה בעיניו . כאן החל להתרחש תהליך דינמי מעניין , שתוך כשנה הביא אותו למעורבות הולכת וגדלה , שיהיה בה משום פריצת דרך לטובת האינטרס הציוני . חשיבות מכרעת בהקשר זה , הייתה לעובדת ריכוזם של המוני פליטים יהודים , שרידי השואה , במחנות שהוקמו באזור הכיבוש האמריקני בגרמניה . דיווחי אמצעי התקשורת , והעדויות על מצבה המזעזע של שארית הפליטה , הביאו את טרומן לשלוח שליח מיוחד , ארל הריסון , כדי שימליץ על דרכי העזרה לפליטים . המלצתו העיקרית הייתה כי יש להעביר מיידית מאה אלף פליטים מיושבי המחנות לארץ ישראל . ראשית המעורבות האמריקנית הישירה טרומן , שנקודת מבטו בשלב זה הייתה בעיקרה הומניטרית , קיבל המלצה זו , מבלי להתחייב בתמיכה מפורשת ברעיון המרינה היהודית , מה עוד שאנשי אגף המזרח התיכון במחלקת המדינה של ארצות הברית היו באופן מסורתי אנטי ציונים , וחששו כי תמיכת ארצות הברית בהקמת מדינה יהודית תחליש את מעמד...
To the book |
|
|