גישות שונות ל"בעיה הערבית"

גישות שונות ל"בעיה הערבית" ביישוב היהודי ובתנועה הציונית ניתן להבחין בשנות העשרים בארבע גישות עקרוניות עיקריות ביחס ל"בעיה הערבית . *" המשותף לכולן הייתה ההכרה בזכותם של ערביי ארץ ישראל לחופש ולהגדרה עצמית . שום מפלגה , קבוצה או זרם רעיוני , לא העלו בפומבי את הכוונה או התקווה כי ברבות הימים היהודים יתפסו את מקומם של הערבים וינשלו אותם מאדמתם . הכל הסכימו כי יש ליצור יישות יהודית לאומית נפרדת , לצר זו הערבית , לא במקומה , ולא מעליה . עמדה בסיסית זו נבעה לא רק מחולשה , ומעוברת היות היהודים מיעוט קטן באוכלוסייה , אלא אפשר לראות בה המשך להשקפת הציונות מראשיתה , שהייתה משוחררת מכל שאיפת השתלטות או ניצול בני עם אחר . מבחינה זו , לטיעון המרכזי של התנועה הלאומית הערבית , בדבר מזימה ציונית להשתלט על הארץ תוך דיכוי התושבים הערבים , לא היה בסיס כלשהו . לפיכך הייתה אי סימטריה יסודית בגישת שני הצדדים זה לזה . עוינות קיצונית , המלווה לפעמים בקנאות דתית , שבתנאים מסוימים לבשה צורה אלימה , הייתה נחלתם של חלק מהערבים בלבד . קו משותף נוסף , כמעט לכל הקשת הפוליטית ביישוב ( להוציא , במידה מסוימת , את אנשי...  To the book