ההתיישבות הכפרית הפרטית

ההתיישבות הכפרית הפרטית העלייה ההמונית בשנים 1924 1926 זרמה , כאמור לעיל , ברובה המכריע לערים , ורק 17 % ממנה ( כעשרת אלפים נפש ) התיישבו באזורים כפריים . כתוצאה מכך ירד במידת מה חלקו של היישוב הכפרי בכלל האוכלוסייה היהודית , ומספר המפרנסים בחקלאות היווה כ 15 % מכלל כוח העבודה היהודי . חרף זאת , ולמרות הגיאות בערים , הוסיף הכפר העברי להסב אל עצמו את עיקר ההתעניינות של ההסתדרות הציונית ושל המוני הציונים בעולם . נימוקים אידיאולוגיים הנובעים ממשאת נפש , פעלו כאן יותר מאשר שיקולים כלכליים טהורים . מובן גם , שהצורך הדחוף בתפיסת שטח ויישובו על ירי יהודים , כתנאי בסיסי להצלחת המפעל הציוני , דחף את המוסדות הלאומיים להקדיש חלק נכבד מתקציביהם להתיישבות חקלאית . התופעה שאפיינה את התקופה הנידונה הייתה ריבוי הניסיונות לקבוע צורות התיישבותיות חדשות ולפלס נתיבות לאלה מחוגי המעמד הבינוני שהיו מעוניינים לקשור את גורלם בעבודה חקלאית . אלה היו השנים הפוריות ביותר להקמת יישובים חדשים על ידי יחידים וקבוצות פרטיות , שפעלו בדרך כלל ללא עזרה של ממש מצר מוסדות ציבוריים , כשהם נדחפים על ידי יזמה אישית ואמונה...  To the book