"תקופת הכבישים"

" תקופת הכבישים" אלפי הצעירים שהגיעו לארץ חסרי כל בשנים 1919 , 1920 נתקלו מיד בבעיה של תעסוקה . המשק היהודי הזעיר לא היה בנוי ומסוגל לקליטה של המוני עולים . תעשייה של ממש לא הייתה קיימת , להוציא מפעלי מלאכה , רובם בדרגת התפתחות טכנית נמוכה ביותר . המסחר והשירותים בערים גם הם לא דרשו תוספת משמעותית של ידיים עובדות . המושבות החקלאיות עדיין ליקקו את פצעיהן מההרס שנגרם להן בשנות המלחמה , והמשיכו להעסיק עבודה שכירה ערבית זולה . מציאות זו לא משכה לארץ הון פרטי יהודי בממדים ניכרים , להוציא השקעות מסוימות בבניין בתים , שהיו בשלב זה גורם תעסוקה בעל חשיבות משנית . מכאן שרוב הפועלים היו תלויים בסיכויי עבודתם בגורמים ציבוריים . הקרנות הציוניות בראשות ועד הצירים עסקו בשיקום ובהחזקת הקיים , ולא היו ערוכות ( לא במשאבים , לא בתכניות , ולא בכושר ביצוע ) לביצוע מפעלי פיתוח של ממש . לכן סכנה של מפולת וחידלון הייתה צפויה לעלייה השלישית בשנותיה הראשונות , ועמה לכל המפעל הציוני המנסה להתחדש ולהכות שורש . וכאן באה הישועה ממקום בלתי צפוי ; החלטת הנציב העליון הרברט סמואל ( שזה אך נכנס לתפקידו ) בקיץ 1920 להי...  To the book