תופעה מעניינת שראוי להדגישה : בתקופת העלייה השנייה שללו הפועלים כל תעמולה לעלייה לארץ . מבחינה זו היה הכרוז של יוסף ויתקין חריג , מה גם שנשלח על דעת מחברו בלבד . גישתם של החלוצים דאז הייתה , שהעלייה לארץ היא עניינם של אידיאליסטים בלבד , ואין להכריח איש לבוא . הארץ תיבנה רק בירי מי שרוצה בכל מאודו לעשות זאת בגופו . היה בכך הד נוסף לשלילתה המוחלטת של תמיכה כלשהי , שהרי עלייה מאורגנת מחייבת משאבים , ומי שנותן את הכסף מתנה זאת בדרך כלל בקביעת מדיניות . העלייה מתימן ובכל זאת היה יוצא מן הכלל אחד : העלייה מתימן . הדבר קשור לוויכוח ממושך שהתנהל בחוגי הפועלים בתקופת העלייה השנייה . בימים ההם הבחינו בין "פועל טבעי " ל"פועל אידיאליסטי . " הראשון היה פועל הרגיל לעבודה גופנית מילדותו ומביתו , דבר שלא היה נכון לגבי רוב פועלי העלייה השנייה , שראו עצמם כ"פועלים אידיאליסטים , " דהיינו " , אנשים שלא היו פועלים מעולם , אלא שלשם האידיאל שלהם הם רוצים להיעשות פועלים " , כהגדרתו של יוסף אהרונוביץ . ' המאבק על העבודה העברית במשקי האיכרים במושבות התנהל על ידי הפועל ה"אידיאליסטי , " בתוצאות לא מניחות את הדעת ...
To the book