|
|
מושבות המטעים כאמור , אחר העקרונות של יק"א היה להשאיר את ניהול המושבות בידי נציגים נבחרים של המתיישבים . השינוי הוכיח עצמו כמוצלח ותוך כמה שנים תפקדו המושבות כיישובים עצמאיים לכל דבר , שקשריהן עם החברה היו מבוססים על חוזים והסכמים אישיים כתובים וברורים . במשך הזמן התעוררה בעיה פנימית של יחסים בין האיכרים "האזרחים , " בעלי השלטון במושבה , לבין "התושבים , " כלומר האוכלוסייה הבלתי חקלאית . האחרונים נאבקו על שיתופם בהנהגת המושבה ובהדרגה זכו לעמדות ולייצוג במוסדות . יתר על כן , במושבות הגדולות , הפכו "התושבים" לרוב ביחס למשפחות האיכרים ( פתח תקווה , רחובות , זכרון יעקב וראשון לציון , ( והיה בכך רמז לבאות : המושבות החלו להפוך לעיירות . האיכרים התמסרו מעתה בכל מרצם לשיפור מצבם הכלכלי , והוכיחו כושר הסתגלות ויכולת אימוץ חידושים טכנולוגיים ראויים לציון . ואמנם , לקראת שנת 1910 הסתמן שיפור משמעותי ברמת ההתפתחות של רוב ענפי המשק החקלאי , וחלק מהמתיישבים הגיע לדרגת ביסוס כלכלי איתן . במשקי האיכרים הועסקו אלפי פועלים שכירים , רובם מבין ערביי הכפרים בסביבה ( כולל נשים וילדים , בעבודות עונתיות פשוטות...
To the book |
|
|