תפרוסת האוכלוסיה

להגיע לישראל מאז סוף , 1989 בכל האמור למגורי אוכלוסיה ותעסוקה במרחב . אולם לא היתה זו התוכנית היחידה שנערכה באותן שנים . בהמשך לד . הוכנו עוד שתי תוכניות ארציות , האחת - תוכנית מתאר ארצית משולבת לבניה , לפיתוח ולשימור > תמא ( 35 / והאחרת - תוכנית אב לישראל , 2020 שאמורה לחזות את עתידו של המרחב הארצי ולכוון לקראת השגת יעדים תכנוניים לאומיים בטווח שנים רחוק יותר . ייחודן של תוכניות אלה בא לידי ביטוי בהתייחסותן אל תחומים שהדגישו יחסי גומלין בין חברה וסביבה , אל שטחים בנויים מול שטחים פנויים , ואל תהליך השימור והביטוי המרחבי שיש לתת להם . מאחר שהיה בתוכניות אלה משום חידוש בגישה אל התכנון הלאומי והפיתוח במדינה , מן הראוי לנתח את התפיסות התכנוניות העיקריות שהיו בהן , וזאת על רקע עקרונות התכנון הלאומי המסורתיים של תוכניות מתאר ארציות שקדמו להן . הנושאים העיקריים שיש להתייחם אליהם בהקשר זה הם : מטרותיהן והחידושים שהן הציגו ; התפיסה של מוקדי צמיחה מטרופוליטאניים , שהיוו בסיס לתפרוסת האוכלוסיה במדינה ; התהוות דגם הקליטה הישירה של העולים והשפעתו המרחבית ; וערכן וחשיבותן של התוכנית לקראת שנות האלפ...  To the book