התפתחות הלאדינו ומעמדה בתהליך המודרניזציה והחילון אבנר פרץ הלשון וכינוייה לאדינו ( ספניולית , היספניולית , ספרדית–יהודית , ג ' ודזמו , ג ' ידייו ) היא הניב הספרדי היהודי המדובר בפי היהודים צאצאיהם של מגורשי ספרד שנפוצו אחרי גירוש ספרד , בשנת , 1492 ברחבי האימפריה העותמאנית . במושגים גיאוגרפיים מודרניים , היא נפוצה בתורכיה , בעיקר בחלקה האירופי , ובמערב אסיה הקטנה , ארץ–ישראל , מצרים , יוון , מדינות יוגוסלביה , בולגריה , רומניה וקהילות מסוימות במרכז אירופה ובדרומה כגון וינה וליבורנו . בשלהי המאה ה19– וראשית המאה ה , 20– בעקבות גלי הגירה , נוצרו קהילות דוברי לאדינו בצרפת , ארצות הברית ומדינות דרום אמריקה . ניב אחר של ספרדית יהודית , המכונה חכיתיה , דובר במערבו של אגן הים התיכון , בעיקר בצפון מרוקו . בעקבות חורבנן של קהילות דוברי הלאדינו בשואת יהודי אירופה וגלי העלייה לישראל , מצוי היום הריכוז הגדול והחשוב ביותר של דוברי הלאדינו במדינת ישראל . לשם לאדינו יוחדה מלכתחילה המשמעות של "לעז ספרדי , " לאמור , לשון שתורגמו אליה מעברית כתבי קודש , מוסר והלכה או שנכתבו בה יצירות במתכונתם . בישראל מ...
To the book