|
|
שפה וחינוך צביה ולדן במאה וחמישים השנים האחרונות עברה העברית תהליך של חילון . מלשון שהיתה כתובה בעיקרה ושימשה שחקנית ראשית בלימודי קודש , היא הפכה לשפת יומיום עשירה ומתאימה לכל תחום . משפה שדובריה מפוזרים במקומות שונים בעולם , היא הפכה לשפה המזוהה עם מדינה . לפני מאה ועשרים שנה היו ילדים מעטים שעברית היתה שפת האם שלהם , ואילו כיום יש למעלה משלושה מיליון דוברים ילידיים . שנים ארוכות היתה הוראת העברית חלק מן המאבק המרכזי לגיבוש דמותה של ישראל , והמורים , שרבים מהם למדו אותה כשפת זהות או כשפת תרבות , ראו בהוראתה שליחות ונהגו בה מנהג של הקפדה יתרה . בראשית המאה ה , 21– כאשר העברית היא שפתם הטבעית של הרוב המכריע של המורים בישראל , קיים מתח רב בין רצון המורה לשוחח עם תלמידיו בסגנונם , ולהבטיח על ידי כך הבעה פתוחה וחופשית , לבין התחושה שלו שעליו להיות שומר הסף של השפה ולהקנות לתלמידיו נורמות או תקנים שאינם בהכרח מצויים בסביבתם הטבעית . היום יש בחברה ובתרבות , בחיים ובסרטים , לגיטימציה מובהקת יותר לסלנג , והדבר מורגש בשפתם של ילדים : פערים בין שפה גבוהה לבין עגה יכולים
To the book |
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|
|