משה סנה

העימות בין וייז לסילבר הגיע לשיאו ב1943– בוועידת יהודי אמריקה , כינוס יהודי ארצי , שבו שכנע סילבר ( בסיועו של בןגוריון ) את האספה לאמץ מצע אקטיביסטי הקורא לריבונות יהודית בארץ–ישראל שלאחר המלחמה . הוועידה שימשה ציון דרך בהחלפתו של וייז בסילבר בתור המנהיג הבלתי מעורער של הציונות האמריקנית . בשלהי מלחמת העולם השנייה הפיח סילבר מרץ במאמצי השדולה הציונית בוושינגטון הבירה . הוא פעל ללא ליאות להשגת תמיכתן של שתי המפלגות הגדולות בהקמת מדינה יהודית בארץ–ישראל , והשתמש במיומנות בקהילה היהודית המאורגנת בארצות הברית כמנוף פוליטי לקידום האינטרסים הציוניים . מאמציו , שעליהם לא חש צורך להתנצל , להגברת הלחץ על ממשלי רוזוולט וטרומן ציינו תפנית דרמתית בסגנון הפעולה של יהודי אמריקה , ועוררו תדהמה מהולה בחרדה בקרב מנהיגים יהודיים אמריקניים רבים . מכל מקום , בתקופה שמיד לאחר המלחמה התבררה דווקא אסטרטגיה תקיפה מן הסוג הזה כבעלת חשיבות עליונה – בייחוד ההתנגדות היהודית הפומבית למדיניות , שנתפסה כאנטי–ציונית , שהנהיגה בריטניה בארץישראל ולהססנותה של מחלקת המדינה האמריקנית . ואכן , חרף הקשיחות שגילו רבים בקרב ה...  To the book