ולדימיר מדם

ליהודים בתחילת המהפכה , ראה בכך מארקס את תחילת קריסת המהפכה ואות לביטול הישגיה . ואולם פרט לעניין התמיכה באמנסיפציה של היהודים ( המשולב עם גינוי היהדות , כמו שגינה גם את הנצרות , ( אין נושאים יהודיים מעסיקים את מארקס במהלך חייו ופעילותו . בעת פולמוסו החריף עם האנרכיסטים הרוסיים אחרי 1870 תוקף באקונין את מארקס על היותו "הגליאני , גרמני ויהודי , " ומאשימו שכרת ברית עם ד'ישראלי " ) גם הוא יהודי ( " כחלק מקשר יהודי בינלאומי שבו חוברים יחד סוציאליסטים וקפיטליסטים יהודיים , ואין מארקס מגיב על האשמות אלה . בדרך פרדוקסלית , במקום אחד בלבד מביע מארקס נימה של אמפתיה ליהודים – וזאת דווקא כלפי יהודי ירושלים . עם פרוץ מלחמת קרים כתב מארקס מאמר לניו יורק דיילי טריביון , הסוקר את העדות והדתות באימפריה העותמאנית , ובו קטע קצר על ירושלים . מארקס מציין בו שבירושלים רוב יהודי : " אוכלוסייתה הקבועה מונה 15 , 500 נפשות , מהן 4 , 000 מוסלמים ו 6 , 000– יהודים , " ומוסיף : " אין דבר אשר ישווה למצוקתם ולסבלם של יהודי ירושלים , הגרים ברובע המזוהם ביותר של העיר , הקרוי 'חארת אל–יהוד , ' ברובע האשפות , בין הר–צי...  To the book