כגרשום שלום . במגמה דומה פעל גם בהקימו את הוצאת הספרים "עם עובד . " לדימויו העצמי היה שייך דימוי המתווך בין התרבות הלאומית לבין תנועת–הפועלים . אך אף שתפיסתו זו הביאה אותו לנהוג כבוד ברבנים ציוניים , כמו הרב קוק , ולנסות למשוך גם אותם לתמיכה בתנועת העבודה , ואף שבניגוד לחברו ומדריכו יוסף חיים ברנר חיפש ברל תמיד סמלים וערכים מסורתיים שגם סוציאליסטים יכולים לאמץ אל לבם , לא היו בו געגועים לדת–ישראל ובוודאי לא ראה אותה כסמכות רוחנית ליהודים מודרניים בכלל ולסוציאליסטים שבהם בפרט . גישתו היתה רליגיוזית ולא פולחנית . את חשיבותה של הדת ראה כמו אחד ממוריו הרבים , אחד העם , כאחד הביטויים ל"רוח העם" , רוח הצריכה להתבטא בתקופה המודרנית בדרך חדשה . כאשר נפטר , והוא בן , 57 נחשב כצנלסון , שמעולם לא נבחר למנהיג , לסמכות המוסכמת והנערצת על רבים בתנועת העבודה . מעמדו רב ההשפעה נראה במרחק הזמן כהסבה חילונית למסורת יהודית ארוכה של הנהגת האדמו"ר . לקריאה נוספת : א' שפירא , ברל , 2 כרכים , תל–אביב . 1980 א' צביון , דמותו הרוחנית של ברל כצנלסון , תל–אביב תשמ"ד . ד' כנעני , העלייה השנייה העובדת ויחסה לדת ול...
To the book